"בגיל 4 חודשים אפרת קיבלה את
טיפול הכימותרפיה הראשון שלה, 4 חודשים!"

כשנולדה אפרת שלי היה לי רגע כזה של אושר. בת ראשונה! חיכיתי לה כל כך שתבוא ותהפוך אותי לאמא.
אבל מיד הבנו שמשהו לא תקין. חום הגוף שלה התחיל לרדת, הרופאים צעקו בלחץ מסביב והעור שלה היה נראה מוזר.
הילדה שלי נולדה חולה. המערכת החיסונית שלה פשוט לא עובדת, והגוף לא מצליח להתמודד עם זה.
מיד העבירו אותנו לתהליך של השתלת מח עצם.
בגיל 4 חודשים אפרת שלי עברה את הכימו הראשון. כשהיא בת 4 חודשים! השיער, שעוד בקושי גדל, נשר. הקטנטונת הקיאה ונרעדה בצמרמורות בזמן שהכניסו לגוף הקטן שלה את הנוזל השורף.
עברנו השתלת מח עצם אחת, אני תרמתי לה. רציתי כל כך להיות התרופה של הבת שלי. אבל השתלת מח העצם הראשונה לא עבדה. וכן, גם לא השניה.
הגוף התחיל לדחות את ההשתלה ונהיו לאפרת שלי כתמים בכל הגוף. כתמים קשים. כאלו, שכשהיא מנסה לזוז, כל הגוף כואב לה.
למרות הכל אפרת שלי אוהבת את החיים. כן, אחרי הכימותרפיה, אחרי ההשתלה. היא עדיין אוהבת את החיים.
אני מסתכלת עליה ומנסה להבין מאיפה הכח שלה לצחוק?! ואז אני מבינה שיש לי על מי להילחם!
כי אפרת אוהבת את החיים, היא חייבת לחיות!
הילדה הזו עברה כל כך הרבה, ובשביל לחיות היא צריכה לקבל טיפולים יקרים ותרופות בסכום שאין לנו, זוג צעיר, לשלם אותם.
זאת הילדה שלי, הילדה הבכורה שלי , ואין לי ברירה אלא להתחנן.
תצילו לי אותה. בבקשה!